If you know the enemy"
  ,and know yourself
you need not fear
the result
"...of a hundred battles
Sun Tzu
חוק איסור המלצות המשטרה: "המשטרה לעולם לא תוותר על המלצותיה בסיום החקירה, בדרך זו או אחרת 
ואל תתקנו אותי כיוון שאני לא טועה".
עו"ד בני כץ על חוקרי המשטרה אשר באופן טבעי מוטים מהאינטרס המובהק שלהם, שהחקירה שביצעו בעמל רב תוביל להגשת כתב אישום... 
הצעת החוק של ח''כ אמסלם לאסור על המשטרה להגיש את המלצותיה לפרקליטות, מעוררת סערה ציבורית של ממש. בין אם החוק יעבור בין אם לאו, אינני מאמין כי אפשר להפריד בין עמדת המשטרה בנוגע לחקירתה, לבין החלטת הפרקליטות להגיש או לא להגיש כתב אישום.
המשטרה לעולם לא תוותר על המלצותיה בסיום החקירה, בדרך זו או אחרת. חשוב מכך, המשטרה לעולם לא תפסיק לנסות להשפיע על הפרקליטות ליישם את המלצותיה.
בואו לא נשכח שהסוגיה נדונה לפני למעלה מעשור, בעת שאליקים רובינשטיין כיהן בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. אז הוחלט כי "המשטרה על פי החוק לא צריכה לצרף המלצה להעמיד לדין או לסגור את התיק", אבל זה לא הפריע למשטרה לעקוף את האיסור בעזרת מונחים כמו "סיכום חקירה" ו"תשתית ראייתית", וכמובן על ידי לחץ תקשורתי כבד שמופעל על הפרקליטות עם פרסום מסקנות החקירה.
על פרשת רונאל פישר - ערן מלכה - רות דוד אין צורך להרחיב, פרשה שהתפוצצה בזכותו של אלון חסן בליווי שוטף של משרדנו. כיצד קשור רפ"ק מלכה ופרשת פישר לחוק ההמלצות? קשור ועוד איך. רפ''ק מלכה, חוקר בכיר ביחידת העל של משטרת ישראל, להב 433, שהיה ממונה על חקירת אלון חסן ופישר בליווי ובפיקוח פרקליט מלווה מפרקליטות מחוז דרום, ניהל מערכת מניפולטיבית ושקרית. מלכה נהג ללחוש לאוזנם של הפרקליטים המלווים והכווין אותם במטרה להטות את החלטתם כפי רצונו, כלומר בהתאם לעובדה אם הלקוח של פישר "שילם או לא שילם" את סכום הכופר.
נכון, ערן מלכה היה שוטר מושחת, ולא כל חוקרי המשטרה הם ערן מלכה, ולא כל הפרקליטים הם רות דוד. ההיפך, רוב רובם הנם משרתי ציבור ישרים והגונים. אולם, גם בני אדם הגונים ביותר אינם חסינים בפני כשלים בהליך קבלת ההחלטות. למעשה, דרך חשיבה מוטעית היא דפוס משותף למרבית האנשים. אנו מושפעים מגורמים לא רלוונטיים כמו הקשר, דעות קדומות, ציפיות, זמינות המידע ועוד. במקום להסתמך על עובדות ונתונים סטטיסטיים, "הולכים עם תחושת הבטן" .
היריסטיקות - הקלות בה ניתן להשפיע על עמדת הפרקליטות
בשפה המקצועית, טעויות שיטתיות בחשיבה האנושית נקראות "היריסטיקות" (Heuristics). היוריסטיקה הנה דפוס חשיבה פשוט מבוסס על אינטואיציה, המציע דרך קלה ומהירה לקבלת החלטות ופתרון בעיות, ללא התעמקות ובמחיר של דיוק נמוך.
גישת "ההיריסטיקות והטיות" הוצגה לראשונה על ידי שני פסיכולוגים וחוקרים ישראלים חשובים, דניאל כהנמן ועמוס טברסקי, שהדגימו כיצד המוח האנושי נוהג להשתמש בטכניקות ההיריסטיקות שונות על מנת לקבל החלטות במהירות, והצביעו על כשלים לוגיים ותקלות בשיפוט הנגרמות כתוצאה מכך. לדבריו של פרופ' חמי בן נון, חוקר רב-תחומי במשפט הישראלי: "גם השופט הקפדן ביותר אינו יכול להתגבר על השפעתן של ההיריסטיקות, כי מוחנו מחווט לטעות בגינן".
במאמר "כתב אישום, תחילת הדרך או סופה?" עסקתי בהיריסטיקות ובהשפעתן על קבלת ההחלטות, כאשר במרכז עמדה השאלה: "האם עצם העובדה שהשופט המעיין בכתב אישום טרם שמיעת הראיות, ומסתמך למעשה על הצהרת הפרקליטות כי כתב האישום הנו תוצר בדיקה קפדנית של שרשרת גורמים, יש בה כדי להטות את השופט ולגרום לו להסיק באופן אוטומטי ובלתי מודע, כי כל האמור בכתב האישום אמת לאמיתה?

הערה: מזה שנים שבמשרדנו ניתן דגש עצום על "ליווי בחקירה" ולעתים המאמץ המושקע בשלב מקדים זה של ההליך המשפטי עולה על המאמץ שמושקע בניהול תיק בבית המשפט. ליווי בחקירה כולל נקיטת פעולות משפטיות טקטיות להשגת אסטרטגיה שאמורה להביא ל"הכרעה" הרבה לפני שהתיק מגיע לפרקליטות כשבצדו המלצת משטרה.

הנחת היסוד היא שפרקליטות מגישה כתבי אישום רק במקרים בהם קיים בסיס ראייתי נרחב לקיום העבירה.
בסיום החקירה (בייחוד כשהיא מעוררת עניין ציבורי) מוציאה דוברות המשטרה הודעה על העברת התיק להכרעת הפרקליטות וכשהמשטרה סבורה שמדובר בתיק "מוצק" היא מצרפת הודעה על כך שנמצאה תשתית ראייתית להגשת כתב אישום. 
לדבריו של ח"כ אמסלם, יוזם הצעת החוק היוצא נגד נוהל ההמלצה הקיים, "כשהמשטרה מצרפת המלצה היא בעצם כובלת את ידי הפרקליטות מלקבל החלטה שונה". המצדדים בנוהל טוענים לעומת זאת, כי למשטרה החוקרת יש התרשמות בלתי אמצעית עם החשוד ולא הגיוני למנוע מהאדם שחקר את התיק לומר את דעתו. לדברי פרקליט המדינה שי ניצן, "הציבור חייב להבין שהמשטרה והפרקליטות עובדות יד ביד ואם רוצים שהצדק ייעשה, חייבים לאפשר את השיח ביניהם. חוק שימנע מהפרקליטות לקבל מהמשטרה המלצות ב-30 אלף תיקים יגרום לעינוי דין ולפגיעה בציבור".

נוהל ההמלצה מוכר לי היטב עוד מימיי כראש משרד החקירות במרחב השרון. בתור ממונה על החקירות, השקענו חוקריי ואני שעות על גבי שעות בעבודה על תיקים, אם אתה שוטר טוב אתה נותן את הנשמה ולפעמים אפילו "מתאהב" בחקירה.
ההצלחה והקרדיט ניתנו אך ורק בגין תיקים שבהם "הצלחנו" לחזק את הראיות ולשכנע את הפרקליטות להגיש כתב אישום. הצלחה יתרה נחשבה כאשר הפרקליטות שוכנעה לצרף לכתב האישום בקשה למעצר עד תום ההליכים. אכזבה רבה ותסכול עצום שררו בקרב החוקרים כאשר הפרקליט החזיק בדעה אחרת, הנוגדת את עמדתנו. או אז החל מסע לחצים בלתי פוסק שכלל את מיטב המוחות, הקשרים והדרגות על מנת לשנות את עמדתו של הפרקליט וברבים מהמקרים לחצים אלו נשאו פרי.

המצדדים בנוהל ומתנגדים להצעת החוק של ח''כ אמסלם טוענים כי למשטרה החוקרת יש התרשמות בלתי אמצעית עם החשוד. בעיניי, הנימוק הזה חלש והאמת היא הפוכה. מוצאו של החשוד, התנהגותו במהלך החקירה, מאפייני אישיות וגורמים רבים נוספים שלא קשורים לחקירה עצמה, מהווים תשתית לחשיבה היריסטית (הטיית המחשבה) ופוגעים ברציונליות של הליך קבלת ההחלטות בקרב חוקרי המשטרה.
העובדה שלפרקליטות אין מגע אישי עם החשוד טרם ההחלטה היא יתרון. במצב כזה אפשר להתייחס אל הראיות בלי דעות קדומות, מתוך התבססות על ממצאי החקירה נטו. החלטה על העמדה לדין צריכה להיעשות על פי הראיות בלבד! אסור שההתרשמות מהחשוד, לרעה וגם לטובה, תשפיע על ההחלטה להעמידו לדין או להימנע מכך. תפקידה של הפרקליטות להחליט על סמך ממצאים, ותפקידה של המשטרה לחקור ולא להמליץ, אחרת היא הופכת לצד בעניין.

בהקשר הזה אסיים עם אמירתו הנוקבת של פרופסור מרדכי קרמניצר, "לא ברור כלל שעצם גיבושן של המלצות הוא בתחום סמכותו של הגוף החוקר, וכי ראוי שהגוף החוקר יסכם את חקירתו בהמלצה. קיים כאן חשש ממשי להטיה מובנית של ההמלצה בכיוון העמדה לדין. שהרי באופן זה מגדיר הגוף החוקר את עבודתו כהצלחה, ומי מוכן ורוצה להודות בכישלון?"
רשימה ביבליוגרפית

Tversky, A., & Kahneman, D. (1975). Judgment under uncertainty: Heuristics and biases. In Utility, probability, and human decision making (pp. 141-162). Springer Netherlands.
בן נון, ח. (2014). "על שלושה כשלי המערכת ועל ארבעה לא אשיבנו". מתוך: נבו מאמר דעה.
Brown, S. G., & Daus, C. S. (2015). The influence of police officers’ decision-making style and anger control on responses to work scenarios. Journal of Applied Research in Memory and Cognition, 4(3), 294-302.
קרמניצר, מ. (2000). סוגיה קשה לאיזון. מתוך: העין השביעית, (גיליון 26, מאי 2000).
(תמונותיהם של טברסקי וכהנמן, מתוך ויקיפדיה)

מעבר לסרגל הכלים