If you know the enemy"
  ,and know yourself
you need not fear
the result
"...of a hundred battles
Sun Tzu
כתב אישום - תחילת הדרך או סופה
מאז אמירתו המפורסמת של אלכסנדר המילטון (מומחה למשפט חוקתי מהמאה ה-18) "neither force nor will but merely judgment", העצמאות השיפוטית האישית של השופטים הושגה במלואה, אך הלגיטימיות של הכרעותיהם עודנה תלויה בטיב שיפוטם. שופט מצטייר בעיני הציבור כאדם ניטרלי ואובייקטיבי, שאינו מושפע מגורמים חיצוניים, מיומן ומוכשר לחלץ את האמת בכל מצב. אך האמת המחקרית חושפת, שהשופטים, ככלל בני אדם, מושפעים מטעויות שיפוט שיטתיות וחמורות, שעלולות להתבטא בקביעות עובדתיות שגויות... 

מחקר מרתק ותקדימי שנערך בשנת 1999 בניו אורלינס, שכלל 167 שופטים פדראליים, חשף נתון מדאיג: רוב רובם של השופטים, שהתבקשו במסגרת הניסוי להכריע בתיקים משפטיים דמיוניים, התעלמו מנתונים אובייקטיביים שהוצגו בפניהם, והגיעו להכרעות עובדתיות שגויות . על מחקר מרתק זה ארחיב בהמשך, אך על מנת להבין לעומק את הסיבות לכך, יש להיכנס לפסיכולוגיה מאחורי "קבלת החלטות במצב של אי ודאות".
מבין מאות שופטים פדרליים, שהשתתפו בכנס בנושא פסיכולוגית השיפוט שנערך בניו אורלינס כאמור, 167 שופטים הסכימו להשתתף בניסוי. הנה דוגמה מוחשית מתוך המחקר הנ"ל בהקשר של "הטיית העיגון" – אחת מבין חמש הטיות חשיבה, שהוצגו בניסוי.

בפני השופטים הוצג תיק משפטי מפוברק, תיק שלכאורה התנהל באחד מבתי המשפט בארה"ב, כדלקמן:

"הנאשמת היא חברת הובלות גדולה, שאחת המשאיות שלה הייתה מעורבת בתאונת דרכים קטלנית.
המתלונן שנהג ברכבו, נפגע מהמשאית עת שחצתה את הרמזור באור אדום. נהג המשאית לא הצליח לבלום בשל כשל הבלמים, וחוקר התאונות המשטרתי גילה, שמשאיות החברה לא טופלו כראוי, ולכן החברה אשמה בתאונה.
המתלונן שנפצע באורח אנוש, אומנם שרד את האירוע, אך נותר נכה על כיסא גלגלים למשך כל חייו..." 

מהלך ניסוי: 
החוקרים חילקו את השופטים באופן מקרי לשתי קבוצות ניסוי: "קבוצת העוגן" וקבוצת הביקורת.
שתי הקבוצות התבקשו להכריע את גובה הפיצוי למתלונן. תיאור המקרה היה זהה לחלוטין עבור שתי הקבוצות, למעט פרט קטן אך חשוב אחד:
בתיאור לקבוצת העוגן הוסף משפט שנועד להטות את השופטים באופן בלתי מודע. נכתב: "..במהלך המשפט הנתבעת ביקשה למחוק את התביעה בטענה, כי אף אם יפסק פיצוי יהיה זה בסכום הנמוך מ-75,000 $". כאמור, מידע זה חסר כל רלוונטיות לתיאור העובדות וכל מטרתו להטות את השופטים ולגרום להם "להתעגן" על המספר 75,000 $. בתיאור המקרה שהוצג לקבוצת הביקורת, הושמט המשפט הנ''ל. 

תוצאות הניסוי הראו:
רוב השופטים בקבוצת שהוזנה במספר 75.000$, פסקו פיצוי סביב המספר הזה!

לעומתם, השופטים שלא עברו מניפולציה, פסקו פיצוי ממוצע של 1,249,000$.

כלומר, בתנאים מסוימים, גם שופטים מיומנם ומוכשרים ביותר, אינם יכולים להתעלם ממידע בלתי רלוונטי! 

בשפה הפסיכולוגית, טעויות אלו נקראות "הטיות חשיבה שיטתיות" או "היריסטיקות", ובשפה פשוטה יותר: אינטואיציה או תחושת בטן.
בניגוד מוחלט לצורת החשיבה "הרגילה" שלנו, שהינה מעמיקה ואטית, מבוססת כללים, נשענת על חוקי הלוגיקה ולכן מסייעת בקבלת החלטות שקולות, אינטואיציה היא מחשבה בלתי נשלטת, לא רצונית ואף אינה מודעת. היא מתרחשת במהירות של הבזק האור, מטה את שיקול דעתנו לכיוונים בלתי צפויים ולעתים מנוגדים להגיון בריא, ואף משפיעה על התנהגותנו.
לפני עשרות שנים, החוקרים טברסקי וכהנמן, חתני פרס נובל, הראו כי אותן "תחושת בטן" נוצרות בתנאים מסוימים שזהים בקרב כל אדם. החוקרים גם הראו שניתן לתפעל את התנאים הללו, ולגרום לאנשים להתעלם מעובדות רלוונטיות. 
הכרעת דין בתנאי אי-ודאות: הסתמכות על "תחושת בטן"
שופט שדן בתיק שרוי למעשה במצב של אי-ודאות. אין בידיו מכלול הנתונים לקבלת החלטה, לכן הכרעת דינו מתבססת על סבירות שדבר מה התרחש. במצב כזה, המטרה האופטימלית היא להגיע להחלטה הנכונה ביותר, כלומר הקרובה ביותר למציאות. הבעיה היא שבמצבי אי ודאות, בייחוד כשאי הודאות גדולה , כגון: ראיות סותרות, ממצאים שאינם חד-משמעיים, מחלוקות בין הצדדים, סתירות בעדויות ועוד, בני האדם, ובתוכם שופטים, פועלים לפי "תחושות בטן", דבר שמוביל לטעויות שיפוט חמורות בקביעות עובדתיות. 

בניסוי הקלסי של השניים , נשאלו המשתתפים "כמה מדינות אפריקאיות יש באו''ם?"
החוקרים וידו תחילה שאף משתתף אינו יודע את התשובה הנכונה. בטרם נתבקשו להשיב לשאלה, הוצב בפני המשתתפים גלגל מזל. החוקר סובב את הגלגל, שנעצר באופן אקראי על המספר 8. לאחר מכן, התבקשו המשתתפים לענות לשאלה בעניין מספר המדינות האפריקאיות באו''ם.
בהתאם לציפיית החוקרים, רוב המשתתפים ענו תשובה הקרובה למספר 8! כלומר, למרות שברור היה לנבדקים שהמספר 8 הנו מקרי לחלוטין, "פרי יצירת גלגל המזל", עדיין, לא הצליחו להתעלם ממנו בתשובתם. המדהים הוא, שלא די בכך שתשובתם הסתמכה על פרט מידע בלתי רלוונטי בעליל, המשתתפים "התעגנו" על מספר 8, באופן לא מודע. תופעה זו נקראת בשפה המקצועית – "הטיית העיגון". מדובר בטעות חשיבה שיטתית, אחת מיני רבות, שעושים רוב בני אדם, בעת הערכה כמותית כלשהי, מבלי לדעת את התשובה האמתית. עכשיו תארו לעצמכם שופט, שמתלבט על גובה הפיצויים שהוא אמור לפסוק למתלונן, שומע דעות מכאן ולכאן, מבצע חשיבה מאומצת ומנסה להגיע להחלטה נכונה, אלא שאז, באופן בלתי מודע, מתבצע תהליך של עיגון על גובה הסכום, שמשמש לו נקודת העגינה. זה בדיוק מה שעשו החוקרים בניסוי השופטים הפדרליים. 

כתב אישום כנקודת העגינה להכרעת הדין
אחזור כעת לשאלה המרתקת שבכותרת, "האם הגשת כתב אישום מהווה עבור הנאשם את תחילת הדרך או שבעצם זהו סופה?" ברור, כי ברמה המשפטית , הגשת כתב אישום מהווה את תחילת ההליך הפלילי וכל זכויות הנאשם עומדות לו מתוקף חזקת החפות. אולם, לאחר שהבנו את משמעות המושג "הטיית חשיבה", עולה השאלה: האם כתב אישום אינו מהווה למעשה דוגמה קלסית להטיית העיגון? האם שופט שמעיין בכתב אישום בטרם שמיעת הראיות, ובטרם נחשף ולו לראיה אחת בתיק, מסתמך למעשה על הצהרת הפרקליטות כי כתב האישום הנו תוצר בדיקה קפדנית של שרשרת גורמים? האם יש בכך כדי להטות את השופט, ולגרום לו להסיק באופן אוטומטי ובלתי מודע, כי כל האמור בכתב האישום אמת לאמיתה?
בשלב זה ודאי עולות השאלות: "מה לעשות? זו השיטה ואין אחרת, או לא יתכן שכך הדבר היות והשופטים הינם מקצועיים, מונחים להתעלם לחלוטין מתקשורת, מהסביבה ומכל עניין שאינו קשור לראיות באופן ישיר, כלומר - השופט חסין מהטיות ואינו מושפע מהן בקבלת החלטותיו. אך מה לגבי גורמים פנימיים טבועים, פסיכולוגיים שאדם מעצם היותו אדם אדם אינו מסוגל להתעלם מהן - במילה אחת הטיות חשיבה בלתי רצוניות ובלתי נשלטות. מה באם אותו אדם הוא שופט שאמור להכריע בעובדות שקובעות את גורלו של אדם אחר?
טוב, תמיד יש את בית המשפט לערעורים שיתקן את הטעות הנובעת מלמטה. זהו שלא. מדוע? משום ששופט הערעורים קרוב לוודאי לא יוכל להתעלם ממסקנה העולה מספק הדין של קודמו. בדומה למשתתפי הניסוי בעניין מספר המדינות האפריקאיות באו''ם, שלא הצליחו להתעלם ממספר 8 שיצא באקראי בגלגל המזל. ומה בנוגע למומחי וועדות חקירה, שחוקרים את תוצאות האירועים בדיעבד? האם ביכולתם לשפוט את התנהלות מקבלי ההחלטות, כשתוצאותיהן של אותן החלטות כבר ידועות? 

רשימה ביבליוגרפית
חמי בן נון, על שלושה כשלי המערכת ועל ארבעה לא אשיבנו", נבו מאמר דעה 2014.
John Ferak, "Steven Avery Case Timeline: Update", Post-Crescent, part of USA TODAY NETWORK, 3 February 2016; accessed 14 August 2016.
Kurt Chandler. "Blood Simple". Milwaukee Magazine 1 May 2006; retrieved January 11, 2016.
Scott Plous, The Psychology of Judgment and Decision Making, McGraw-Hill Education, 1993.
  • DAN's 100
  • posta
https://goo.gl/Z7yx2k
https://goo.gl/SD6rEq
מעבר לסרגל הכלים